הצדק הטבעי

".כִּי הִשְׂבִּיעַ נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא טוֹב"
ספר תהילים » פרק קז » פסוק ט

.הקשר בין: הצדק הטבעי - הנשמה הנצחית - נקודת מפנה וספירת הזמן - שליטה בזמן ובשפה שליטה בתודעה - דע את עצמך - הטוב​

הצדק הטבעי – חלק 1
!החוק הטבעי: עשה טוב ואל תעשה רע​

 פעמים אומר אלוהים " טוב" בבראשית א', 6 פעמים "כי טוב", בפעם ה7 שהמילה טוב נכתבת נוסף לזה גם ציון "טוב מאוד". הפעם ה8 נאמרה על בריאת עצי גן העדן, וה"טוב" האחרון ה9 עומד מול היפוכו הרע. מתמטית יש יותר טוב מרע זאת רק נקודת מבט אישית. הכל תלוי בך לראות את הטוב? או את הרע?...חשוב

המלחמה היחידה שאנו חווים היא מלחמה על התודעה של הנשמות. דע כי נשמה אתה – קודם כל. מאמין לא מאמין, זאת עובדה קיימת. אין גוף ללא נשמה. יש גוף שלא מודע לקיום של הנשמה, לא מודע להיותו חלק מהבריאה הכוללת על פני האדמה. נולדנו בגן עדן, וגן עדן עדיין כאן.​

קיום הנשמה זאת הידיעה הראשונה והבסיסית, היקום נברא ממחשבה. כך אתה, אתן, אני, הם, אנחנו, בוראים את המציאות הפיזית האישית קודם במחשבה, כל אחד בנפרד, וביחד כקולקטיב במעגלים הולכים ומתרחבים מן הקטן אל הגדול, ומהגדול אל הקטן. מן האישי הפרטי, הזוגי, המשפחתי, המשפחה המורחבת, שכונה, קהילה, ארץ, והעולם כולו. כולנו אדם ראשון אחד, שהוא שניים, אדם וחווה, גבר אישה באחד. מכאן יוצא שכולנו אחד, כל העולם כולו גשר צר מאוד. הצרות היא לא באחדות, הצרות היא במחשבה, ובתרגום של המציאות. בתחום האן, אל, פי – ידוע ממקרים רבים שהחושים שלנו אינם יכולים לקלוט אלא אחוז פצפון מהמציאות הקיימת סביבנו. היקום שולח לנו מסרים כל הזמן. כיוון שכל האנושות – כולנו אחד, אזי המציאות בה אנו חיים הינה ים של מחשבות, ורגשות​

נשמה היא נצחית, חופשיה, תמיד קיימת, ברמת מודעות כזאת או אחרת, יש לה תמיד קיום. נשמה אותיות: שן מה. שן מלשון שינה. הנשמה חולמת את עצמה אל תוך הגוף הפיזי, מה? אתה חולם. בתרבויות עתיקות לאומנות החלימה ניתנה משמעות מאוד חשובה כמסר של הנשמה מעולמות גבוהים יותר. הנביאים, השמאן, הכהן, המתקשר, הרואים למיניהם וקוראים בקפה כולם מקבלים מסרים מרמות שונות של התודעה שלהם. אך כל אדם ואפילו הפשוט ביותר יכול לקרא לפרש, לשמע, ולהבין את המסרים שנשלחים לו מרמות תודעה גבוהות יותר

.נש – נשיה הוא הצד השני השלילי, וכך הנשייה של הנשמה היא ששכחנו את המקור האלוהי שלנו. וכל עוד שחכת שאתה נשמה נצחית וחופשיה, הרבה יותר קל לעבוד עליך, לשים אותך בסגר, להחליט עבורך לשים מסכה. או שאתה זוכר שאתה נשמה חולמת, או שאתה שכחת. או שאתה מודע לעצם נשמתך, לנצחיות שקיימת בך, או שלא. או שאתה רואה, מרגיש, שומע, חש, את המסרים שלה, או שלא. אבל האקסיומה הראשונית היא הטבע הבסיסי שקיים – אתה נשמה אלוהית נצחית. וכאחד שכזה אתה ראשי להחליט ולקיים או לא את מחשבותיך למעשים. הווה אומר – אף אחד לא יכול להחליט דברים שקשורים לחייך עבורך, כל עוד לא נתת את הסכמתך לעניין

סוף מעשה במחשבה תחילה : כל הקיים, הנראה, החומרי והלא חומרי - נוצר ממחשבה. זוהר (ח"ג רלח,א) מובא – "ראשון למחשבה אחרון למעשה"
הרבה נשמות בעולמנו שכחו  את מקור מחצבתן – הבורא, אור אין סוף, היקום, תקראו לו איך שתרצו הוא אחד, ואליו שואפת כל נשמה לחזור, וזהו מקור החיסרון והכאב שלנו. נשמות ששכחו שהן חופשיות נצחיות וקיימות תמיד. וכאן בפרצה הקטנה הזאת נכנסו דוגמות ופילוסופיות וחוקים להגביל את המחשבה החופשית​

נקודת מפנה וספירת הזמן – יום ולילה, עונות השנה החוזרות על עצמן חגים מועדים נועדו לנשמות בגוף פיזי, לציין נקודות עוצמה ושערים בזמן. לכל תרבות עתיקה הייתה ספירת זמן משלה. למאיה היו מעל 70 לוחות ספירה שונים, לחקלאות, למיסים ועוד. ביניהם -הצ'ולקין  שהתפרסם בסביבות שנת 2000 ופרץ לתודעה העולמית. הצ'ולקין מבטא זמן על פי הסדר הקוסמי של המאיה. 13 שבטים קוסמיים מסתובב על מחזור של 20 ימים בחודש, כאשר כל חודש הוא טון –תדר-צליל של הבריאה. הצ'ולקין ידוע בשינוי התודעה של המשתמשים בו. והמאיה מחשיבים אותו מעל הזמן, כי הזמן הינו אשליה ותעתוע של התודעה. אצלנו ישראל הספירה היא לפי מחזורי הירח. הרומאים ספרו על פי החמה, וכן הלאה. לקלטים היתה ספירה של חודש לפי העצים, כל חודש עם העץ והכוחות שהוא מביא איתו. מה שגרם להם לחיות חיים הרמונים יותר עם הטבע

הכנסת לוח השנה הגרגוריאנית בתקופה העתיקה והחלטת שנת ה0 ללידת ישוע היוו את נקודת המפנה החשובה בה הוחדר גוף זר לתודעה האנושית. ווירוס במערכת החופשית של זמן עכשיו –ההווה הנצחי. מרגע שנכנס לתוקף ביותר ויותר ארצות לא רק שגרר לחצים תת מודעים על המערכת הנפשית של האדם, ראו היום אנו סופרים לא רק מועדים וחגים, סופרים את השעות, השניות, הכל מדוד מתוזמן, ויש לעמוד בלוחות זמנים. התודעה נכבלה באזיקי הזמן. התודעה שלנו שחכה את נקודת החיבור
​

התודעה האנושית ותפיסת הזמן - תורת היחסות של הזמן האישי​

לכל אחד מאתנו תפיסת זמן שונה. אחד איטי בעוד השני מהיר, הזמן  אחד יכול לעבור מתדר לתדר מהר והשני לחוץ כי הוא חי מהחוץ. אך בכולנו יש זיכרון תאי עתיק יומין של הרמוניה עם הטבע, בכולנו נטוע הידע הזה מלידה. בכולנו יש את הידע שפעם היינו כולנו מחוברים לאחד, למהות לאור האלוהי, לבורא עולם, ליקום תקראו לזה איך שאתם רוצים. אם פיתחנו אותו או לא, אם הרגשנו איך הזמן מתארך או מתקצר, זה אישי לכל אחד. באופן אישי שמתי לב שכאשר אני עושה משהו שאני אוהבת, לצייר לדוגמא, תמיד אבחר בשעות הערב והלילה כי יש לי זמן פשוט לעוף על עצמי ולאבד לחלוטין את תחושת הזמן. וכן בלילה האנרגיה אני יותר רגועה ושלווה מכל מטלות היום. ראו עם יש לכם זכרונות שאתם עפים כשהייתם קטנים? איזה תחושה מדהימה לעוף ללא כוח המשיכה? אלו הם זכרונות של האחדות.

שמתי לב שכאשר אני שקועה במשהו שאני אוהבת הזמן נעלם ואני בעולם שכולו טוב, אתה חש את הנוחכות שלך בכאן ובעכשיו מעוגן ברגע. לעומת זאת כאשר אני לחוצה יש בי משהו פנימי שממש סובל מהדחיסות האנרגטית של המחשבות הרגשות שרוצה להאט את הקצב, במיוחד כאשר אני אמורה לספק רצונות של אחרים. אלו הם הגילויים האישיים שלי. לכן אני יכולה רק להמליץ לכם לחזור לאיזו שהיא שגרה ולמצוא עשייה שעושה לכם טוב ממש נפלא, של שקט מדיטטיבי במשך היום, לחזור ולמצוא את הנקודה השקטה שלכם דממה מחשבתית, רגשית נפשית פנימית​

להתחבר על העצמי שהוא העצם המהות שהוא אתה, אתה יכול רק כאשר אתה לבד. להכיר את עצמך הוא חלק מהתהליך שעלינו לעבור בחיים. לדעת מה טוב לך ומה לא. אנחנו עוברים דברים בחיינו שאנו קוראים להם שלילים אך ורק על מנת ללמד עליהם, לחוות אותם, להתבונן בהם, לחקור אותם, כדי ללמוד על עצמינו. ישנן תרבויות על האדמה שעדיין חיים את הזמן והקצב ההרמוני בחיבור אל הטבע. מה שאנו בחברה המערבית כבר מזמן שכחנו זה להיות מחוברים באופן עמוק לעצמינו. אבל הוא תמיד קיים. כילדים אין לנו בעיה להתחבר זה הדבר הכי טבעי לילד במיוחד כאשר הוא היא מרוכזים במשחק, ואף אחד לא מפריע להם. הם בעולם הפנימי שלהם בשקט  של עצמם, מחוברים לקצב הטבעי של ההוויה

משחר האנושות בני האדם חיו בתרביות שונות בחיבור הרמוני עם האדמה, לכל דבר היה זמן  ומקצב משלו: זמן החריש, הזריעה הקציר. איסוף הפרי, רעיית צאן, צייד או איסוף עשבי מרפא עשיית כלים ובתים מחומרים טבעיים. כך שזה ממש לא משנה באיזה תאוריה של זמן אתם  מאמינים, אם אתם אוהבים לגור בעיר סואנת, אם אתם דתיים, שמאלנים ימיניים, אוהדי בשר, חלב, צמחוניים. באיזה עדה נולדתם, מאיפה הסבים שלכם באו לארץ או כמה כסף אתם מרוויחים. עמוק בד.נ.א שלכם יש זיכרונות של אחדות, ואת החיבור הזה אתם יכולים הכי בקלות להרגיש כאשר אתם בטבע בחוץ, ביער, על ראש הר, בים, או בהגות לבד. זה החיבור הפיזי. הגוף עשוי מאותם אלמנטים שקיימים בתוך האדמה עצמה בדיוק  "... עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב." בראשית יג ט. לא שמתי את תחילת המשפט כי אני פשוט לא מאמינה בקושי. עמכם הסליחה. קושי סבל כאב וכעס הינם רגשות זרים לנשמה והוחדרו לאדם עלי ידי גורמים זרים לא אנושיים ששיחקו עם הד.נ.א שלנו לפני אלפי שנים.

תרבויות אלו עדיין קיימות במונגוליה, ביערות האמזונס, במדבריות במורדות של נהרות. הם חיים בקהילות של תמיכה הדדית בה הם עושים את רוב עיסוקי היום שלהם בקבוצות. רובם שרידים לתקופת ה"אלה הגדולה"  אמא אדמה, גאיה, טרה וצאצאים ישירים שלהם. בתקופה של לפני הספירה. גם אצלנו סיפורי התנ"ך מציינים דמויות או מקומות ששמם קיים עד היום, רק שהם ברמות תודעה של פנימיות האדם, התורה, נפש רוח נשמה, זאת אומרת זמן פנימי שונה לחלוטין. (כך בכל אופן מלמדים ומספרים לנו רבנים שונים בלימודי קבלה)​

התקופה הפליאוליתית 42 אלף לפני הספירה או העידן הנשי הקודם. תקופה זאת אופיינה באנשים אינטואיטיביים ברמות מאוד עמוקות, מדובר על ה26 אלף שנה השנים האחרונות, תקופה בה ממצאים ארכיאולוגים מצביעים על תרבות שהאדירה את אמא אדמה נשים ונשיות, האלה טרה  או גאיה שהן הפלנטה שלנו. הם חיו בכפרים בטבע ביערות והעריצו את הכוח הפריון של האדמה ממנה חיו. הם היו מאוד מחוברים לכוחות הטבע ולישויות האל מנטליות (מילה מקורה בלטינית ופירושה בעברית, מעל המנטלי, מעל ההגיון) ישנם סיפורים רבים על קשרי אדם וישויות הטבע או כוחות הטבע. אגדות על גמדים ופיות תמצאו עד היום באירלנד ובארצות הסקנדינביות עד היום ישנם אנשים שנמצאים קבוע בקשר אינטימי איתם, כיוון שהם תמיד היוו חלק מהתודעה הפלנטרית, גם אנו כנשמות בגוף פיזי כלולים במכלול האדיר הזה. האינדיאנים של אמריקה מדברים על קשר מיוחד עם רוחות העצים, האדמה האש האדמה והמים, בדיוק כמו שבשיעורי קבלה למדנו על 4  האלמנטים שקיימים בנפש האדם. זאת אומרת שכל מה שקיים בחוץ הוא בעצם השתקפות של העולם הפנימי שלנו
​

​
המאיה וספירה ההרמונית של הזמן

בשנת 2000 קבלתי מתנה מהיקום, למשך שנה שלמה חייתי במרידה שביוקטן מקסיקו. הכרתי אנשים מקסימים עם לב ענק אשר פתחו את ביתם אלי ולימדו אותי המון. הכרתי מרצה באוניברסיטה של יוקטן שכתב ספרים על המאיה וערך טקסים בפירמידות נסתרות בכפרים נידחים אליהם הוזמנתי. זכיתי אפילו לקבלת פנים מדהימה של קבוצה של שמאנים וכוהני מאיה שהיו באותה תקופה בהכנות לקראת סיומו של לוח השנה הגלקטי שהתקרב בצעדי ענק  ב-2012. אך פעמים רבות שמתי לב כאשר היינו במסעדה  שהמלצרים לוקחים המון זמן עד שהיו מגיעים אלינו, ואם לא הייתם  מתים מצמא עם גרון ניחר וישראלים באופי, אולי הייתם יכולים בהחלט לחכות לשווא לשירות. הרגשתי שמשהו מעוד מעניין קורה כאן, ואכן חברה מקסיקנית בשם רוזה-מריה הסבירה לי יום אחד שהם מתעלמים לחלוטין מהזמן, כיוון שיש להם תפיסה שונה במהותה. אבל לי כאדם שגדל בחברה המודרנית הזמן תמיד היה קיים, תמיד היה לאן ללכת, מה לעשות, להספיק, לרוץ לכאן ולשם

המאיה כתרבות חייה ביערות ורובם אנשים שוחרי שלום החיים בהרמוניה עם הטבע. תפיסת הזמן שלהם היא מעגלית מחזורית, כמו שאצלנו קוראים כל שנה מחדש את התורה, כך המאיה. לוח הצ'ולקין הוא לוח שנה משנה תודעה. כל  260, שהם כפולות של 13 ו20 המקבילים ל9 חודשים  – מחזוריות של לידה, מתחילים ספירה חדשה. מסתבר שהתודעה שלנו היא ספירלית. את התאוריה הזאת ניתן  גם למצוא במחקרים מדעיים שונים. למרות הכיבוש הם שמרו בסודי סודות את ספירת לוח הצ'ולקין, שהתפרסמה בגדול יותר בתקופת 2012. ספירת הזמן ההרמונית היא נתון קבוע של זמן לקפיצה קוונטית לוח שנה הרמוני עם טבעה של הנשמה בגוף ארצי

בכל תרבות היו הייתה גם קבוצה שיישמה את הרעיון המקורי של אותה תרבות לשלילה, ולכן היו גם אלו בשלטון שהקריבו אנשים לאלים, אך זה מעולם לא היה התרבות כולה שעסקה בקרבנות. רבים הטובים ששמרו על המסורת המקורית האמתית והנכונה, השומרת על המקצב הטבעי של הזמן והם עדין אתנו